ראש שקט

27 בפברואר 2012

שביתת רעב עכשיו בכותרות, ח'דר עדנאן שבת רעב נגד המעצר המינהלי ועכשיו גם הנא אל-שלבי שובתת רעב והוריה מצטרפים אליה כאות סולידריות והזדהות. בטלוויזיה הישראלית מציפה החמלה את המסך – הפרשן לענייני ערבים אמר על עדנאן שזה לא שהוא שה תמים או משהו, בנימה הזו ובקריצה הזו אל המיינסטרים הישראלי שיודע מראש שערבים אינם שיות תמימות. הפרשן הידען הסביר בלי שום בושה שמעצר מינהלי אינו עונש אלא נועד למנוע עבירה.

הבה נעיין בפרשנות. לפי זה היה הפרשן ושולחיו צריכים לכלוא קודם כל את כל הפלסטינים שכבר היו פעם בכלא הישראלי, כי כולם, ועל זה גם אני מסכימה, בהחלט מהרהרים לעתים קרובות בביצוע עבירות נגד הכיבוש. אחר כך צריך לכלוא גם את כל קרוביהם, כאלה שנקראים בשפה הגסה של הצבא "פוטנציאליים", שפירושו שיש להם סיבה טובה לא לאהוב את הכיבוש וגם הם בוודאי מהרהרים לפעמים בדילמה הזאת. ובאמת כל אלה, קרובי משפחה של אסירים לשעבר, אינם מקבלים אישורי כניסה לישראל וקוראים לזה מניעה ביטחונית.

אחר כך צריך לכלוא את כל הילדים כי הם, אם וכאשר יגדלו, יהיו גם הם פלסטינים תחת כיבוש ויותר זול ומהיר לכלוא אותם עכשיו.

צריך לכלוא גם את כל הפלסטינים העובדים בישראל כדי למנוע מהם לבצע עבירות, ואלה שיישארו – גם אותם צריך לכלוא בתור מניעת עבירה בעתיד.

אחר כך נעבור לתוך ישראל. צריך לכלוא את כל הפלסטינים אזרחי ישראל ואין טעם לפרט למה. וכמובן גם את כל העובדים הזרים, שעצם קיומם כאן הוא עבירה על החוק.

צריך לכלוא את כל שוכני האוהלים בגנים הציבוריים משום שיש להם מחשבות קשות מאוד על הממשלה וצריך  למנוע מהם…

צריך לכלוא את כל השמאלנים שאם עדיין לא עברו שום עבירה, הממשלה תדאג לחוקק חוקים כאלה שיקבעו בדיעבד שהם עבריינים.

צריך לכלוא את הפרופסורים שמפרסמים ספרי היסטוריה שיריב לוין לא אוהב. אל דאגה, יום אחד גם זו תהיה עבירה.

צריך לכלוא את כל הנהגים כי אולי חס וחלילה יום אחד הם יבצעו עבירת תנועה ולכן צריך לכלוא גם את סוחרי המכוניות ויבואני המכוניות שמסייעים לנהגים לקנות רכב שאולי באמצעותו הם יבצעו עבירה.

וצריך  לכלוא את הנשים שגורמות לחרדים אומללים להרהורי עבירה. זה נקרא סיוע לדבר עבירה. בעצם צריך לכלוא במעצר מינהלי את כל הגברים כדי למנוע מהם לרצות להטריד מינית את העובדות הכפופות להם.

ואחרי כל זה מי יישאר? הרמטכ"ל וראש מועצת יהודה ושומרון וראש השב"כ. הם יעבדו וישלמו מסים ויתגייסו לצבא ויהיה להם ראש שקט.

תיאבון גדול

13 בפברואר 2012

בגיליון שבו רשומים שמות האנשים שיישפטו היום בחדר שבו ישבתי כתוב על יד כמה שמות ב"ע. מה זה ב"ע? אחד מעורכי הדין ענה לי והסביר שאלה ראשי תבות של בדיקת ערבות. כרגיל, זהו שם מכובס למקח וממכר בין התביעה לעורך הדין של המשפחה על גובה הסכום שתשלם המשפחה תמורת השחרור בערבות של הבן או הבעל, וזה לא חלק מן המשפט.

הנאשם הראשון נאשם בהאשמה קצת מוזרה. הוא הואשם שהתכוון לדקור חייל אם יידרש לכך. בדיון לא הוזכר כלי נשק, אז איך הם יודעים מה הוא התכוון לעשות?

לפני שבוע החליט השופט לשחררו בערבות של 5,000 ₪. החלטה כזו מצביעה מיד על כך שההאשמה אינה חמורה, שהרי אילו באמת היה האיש מסוכן לכיבוש לא היו משחררים אותו בערבות בשום אופן. אבל 5,000 ₪? הסכום לא שולם והאיש עדיין במעצר ועורך הדין שלו מתמקח עם התביעה ומבקש להפחית מן הסכום הזה. השופט דחק בצדדים לסיים את העניין "על מנת שאי-שחרורו של הנאשם לא יביא לידי פגיעה בהגנתו ולא ישב במעצר תקופה שייתכן שתהיה מעבר לעונש שיוטל עליו אם יורשע". נו, עם שופט צדיק כזה מתחיל השוק: מה, המשפחה שלו לא  יכולה לשלם? עורך הדין שאל את העציר אם המשפחה לא יכולה לשלם את הסכום הזה. העציר הזועף ענה שהוא מסוכסך עם המשפחה ולא יפנה אליהם.

ועכשיו מה? יש לנו פה קליינט קשה. השופט יצא צדיק, התובע חזר והדגיש את המסוכנות, עורך הדין עשה במיטב יכולתו להתמקח אבל הקליינט לא מקל עליו.

הפתרון המכובד שהושג – הבחור נשאר במעצר ובשבוע הבא שוב תהיה בדיקת ערבות.

העציר השני היה שב"ח. כמו אלפים רבים אחרים הוא המפרנס היחיד של המשפחה, נכנס לישראל בלי אישור כדי לחפש עבודה ונתפס. בשבוע שעבר החליט השופט לשחרר אותו בערבות של 7,500 ₪ עד למשפט. אף אחד מבני המשפחה לא נכח באולם וזאת, הסביר העו"ד, משום שאין להם כסף להגיע לבית המשפט. עכשיו יש לנו בעיה – העציר הוא המפרנס היחיד. כל עוד הוא במעצר הוא לא יכול לעבוד. אם הוא לא עובד אין כסף – לא לתשלום הערבות ולא לאוכל למשפחה ולא לנסיעות לבית המשפט. השופט החליט להפחית את סכום הערבות ל-2,500 ₪. נראה, אולי גם על הסכום הזה עוד יתמקחו בשבועות הבאים.

השלישי היה ילד בן 14 שהואשם בזריקת אבנים. נראה אולי בן עשר, הבגדים החומים של בית הסוהר גדולים ממידותיו ותלויים עליו. הוא עומד בראש מורכן. יש לו מחלה שקשורה בתפקוד בלוטת התריס ומסמכים בעניין זה הוצגו בפני בית המשפט הנכבד, אבל הוא לא מקבל את התרופות שהוא זקוק להן ואולי הוא סובל גם מבעיות אחרות שנרמז עליהן אבל לא בבירור. כל העניין נראה כל כך רע ואבוד, אפילו על פי הקריטריונים של בתי משפט צבאיים.

בשבוע שעבר החליט השופט לשחררו בערבות של 7,500 ₪.  מה יש להוסיף על זה? הוא המשיך לשבת במעצר. השופט הפחית את סכום הערבות ל-2,500 ₪ ואחר כך שוחחתי עם העורך דין שאמר שהילד שוחרר  לביתו עוד באותו היום. כנראה שהמשפחה שילמה את הסכום.

מה יהיה עם אמיר?

22 בינואר 2012

הדיווח על המשפט הזה היה יכול להיות אחד מאותם דיווחים שכבר תיארתי פה פעמים ‏רבות, שחזור של ההפגנות נגד הגדר, שבהם חוזרים וטוחנים את אותן העובדות מי היה ‏למעלה ומי היה למטה ומה ראית אחרי ששתית ולאן צפית לפני שפנית וכו' וכו'. אבל ‏במקרה של אמיר צ. מישהו הרחיק לכת, והמשפט הזה הולך ומתרחב ומקבל נפח גדול ‏יותר ויותר, כי במקרה הזה חייל ירה בבחור בכתפו ואת זה כבר אי אפשר לסגור ולמרוח. ‏דם ובית חולים ומסמכים רפואיים זה לא דברים ששופט יכול להתעלם מהם, לסגור עניין ‏ולומר "נחה דעתי…"‏ לקרוא את ההמשך »

עם הפנים לשיפור השירות

31 בדצמבר 2011

ארגון מחסוםווטש שלח מכתב למפכ"ל המשטרה ובו פירוט של ליקויים חמורים בהתנהגות השוטרים במפקדות התיאום והקישור עם הפלסטינים. בתשובה הם קיבלו את התשובה המצוטטת מטה. באמת, לא נגענו. לקרוא את ההמשך »

א.ט. שירותים משפטיים בע"מ

12 בדצמבר 2011

תזכרו את השם הזה: א.ט. שירותים משפטיים בע"מ, תזכרו אותו וכשיגיע היום להגיש את חשבון האכזריות והדורסנות והנבלה, יחד עם רבים אחרים, צריך להגיש גם את השירותים המשפטיים שבכותרת.

על ספסל הנאשמים באולם הקטן של בית המשפט הצבאי בעופר יושבות שתי נערות. הן נאשמות בשני אירועי תקיפה של חייל. כשמגישים בבית המשפט הזה אישום על תקיפה של חייל אני מיד יודעת שיגישו לקהל סל מלא שקרים. ובאמת. השם בכותרת הוא השקר הראשון. שירותים משפטיים עאלק. התובע הצבאי הודיע כי אנשי המינהל האזרחי הגיעו ל"בית בלתי חוקי" בסמוך לכפר, מלווים באנשי כוחות הביטחון, וביקשו לממש את המטרה שלשמה באו. והנה השקר השני. ככה, לממש את המטרה. מה היתה המטרה? בפרוטוקול בית המשפט לא נזכרת המטרה אבל היא היתה הריסת ביתן של הנערות בידי אותה חברת א.ט. לקרוא את ההמשך »

המתנחל מאריאל

7 בדצמבר 2011

ביום שבת בהיר וקר

עמדנו במחסום חוואר

לצפות שוב על כיבוש אכזר

טיפשי, מרגיז ומיותר

וראו – פגשנו שם מכר

את נדים הנהדר

אשר פתח וכך אמר:

יש בעיות על יד יצהר! לקרוא את ההמשך »

המדריך למלחמת גרילה

4 בדצמבר 2011

בית המשפט הצבאי בעופר 23.11.11

על ספסל הנאשמים באסם תמימי ועל ספסלי הקהל הקבוצה הקבועה של האנרכיסטים נגד הגדר, כמה דיפלומטים אירופים שכבר מכירים את המקום ואת הסיפור, אשתו של באסם נרימאן עם בת דודתה ושתי המשקיפות של צוות בתי המשפט.

שוב חוקרים את החיילים שהיו בשטח. התובע מנסה להראות שההפגנות לא היו ספונטניות אלא מאורגנות מלמעלה. הפעם שמענו שני עדי תביעה. היות שהדברים די חזרו על עצמם, אספר רק על עדותו של עד התביעה מס' 6 ברשימת העדים, סרן יוני גרינשטיין, והוא סיפר ותיאר איך מתנהלת מלחמת גרילה כנגד כוח כובש בכפר קטן במזרח התיכון: לקרוא את ההמשך »

הפך את הסטטיסטיקה

30 בנובמבר 2011

קראתי ב"הארץ" שויתר מ-99% מהמשפטים בבתי המשפט הצבאיים מסתיימים בהרשעה. ס"ע זוכה.

לפני שנה פרסמתי כאן וגם כאן את סיפורו של הרועה מדרום הר חברון ס"ע, שהואשם על ידי רכז הביטחון של האזור בתקיפה. ס"ע הואשם שבאפריל 2008 תקף את רכז הביטחון הנ"ל ושבר את דלת הג'יפ שלו ואת משקפיו. לקרוא את ההמשך »

שבע מאות וחמישים שקל

27 בנובמבר 2011

לסיפור הזה אין לי הוכחות. בניגוד לדיווחים אחרים שאני מספרת כאן, אינני יודעת את שמו של האיש, לא את תעודת הזהות שלו ולא איפה הוא גר אבל הסיפור אמיתי לגמרי.

בבית המשפט הצבאי בעופר הסנגור התיש את כולם – את התובע ואת העד ואת השופטת ואת הקהל – לכן כולם נשמו לרווחה כשהוא ביקש הפסקה לעשר דקות. השופטת אישרה את הבקשה ובית המשפט יצא להפסקה. אני נשארתי לשבת כי בחוץ היה קר נורא, ועל ידי התיישב אדם שנכנס זה עתה לאולם. הוא רזה מאוד, לחייו כל כך שקועות שנדמה שהן נושקות זו לזו בחלל פיו, יש לו אף כפוף, הוא לא מגולח, עם זיפים לבנים ובלי מעיל ביום קר, והוא דיבר עברית רהוטה. שאלתי אותו אם הוא קרוב משפחה של אחד העצירים.

לא. הוא משוחרר בערבות ומשפטו נקבע לאותו יום. ולא, אין לו עורך דין. לקרוא את ההמשך »

קלע דוד

21 בנובמבר 2011

על דוכן העדים חייל מחטיבת גבעתי בדרגת סג"מ. הוא היה בפלוגה שבאה לפזר את ההפגנה בנבי סאלח ובא להעיד על חוויותיו בבית המשפט. הוא תיאר איך התארגנה ההפגנה בימי שישי אחרי היציאה מן המסגד והצעירים התחילו לזרוק אבנים. לשם כך הם השתמשו במה שקוראים בצבא "קלע דוד", והוא הסביר לבית המשפט שמדובר ברוגטקה. השימוש שעושה הצבא בשם קלע דוד מעניין, כי הוא מראה שגם צה"ל מבין טוב מאוד מי בסיפור הזה הוא הדוד ומי הגלית. העד שלנו עמד במרחק של 50 עד 100 מטר מקבוצת המפגינים, כחמישים איש. הם, המפגינים זרקו אבנים ורימוני גז שלדבריו כנראה אספו מרימונים צה"ליים שנזרקו ולא התפוצצו, וגם על הגגות עמדו עשרות אנשים. ואז נזרקה לעברו אבן שפגעה בשוק שלו ושברה את רגלו והוא נלקח לבית החולים. מאז עבר כמה וכמה ניתוחים ועדיין לא חזר לפעילות מלאה (מעניין למה הוא מתכוון בפעילות המלאה הזאת). לקרוא את ההמשך »